לפני שלושה ימים צפיתי בסרט "הזדמנות אחרונה לאהבה" בו מככבים דסטין הופמן ואמה תומפסון. דסטין, כותב ג'ינגלים גרוש נוסע ללונדון לחתונה בתו. בלונדון הוא פוגש את אמה ומתחיל סיפור אהבה. הם מבלים יום ולילה שלם יחדיו (לכל אלו שמיד חושבים כחול - ללא סקס), וקובעים להיפגש למחרת בצהריים במקום מסוים. דסטין, שהוא לא פרגית צעירה, מדלג במעלה המדרגות לחדרו במלון (המעלית התקלקלה) עליז וטוב לבב, כשלפתע הוא מתמוטט. הוא נלקח לבית החולים והרופא מאשפז אותו ליום אחד למעקב. עקב כך דסטין לא מגיעה לפגישה היעודה ואמה (שגם היא לא פרגית צעירה ולמודת אכזבות) מתאכזבת שוב. בסופו של דבר כשהם נפגשים ודסטין מנסה להתנצל ולהתחיל מחדש, אמה אומרת לו שהיא מפחדת ממנו. היא ממשיכה ומפרטת שנוח לה באכזבות שלה ומפחיד אותה שהוא מנסה להוציא אותה מהמקום בו נוח לה עם האכזבות שלה.
המשפט הזה "נוח לי עם האכזבות" מאד דיבר אלי. זה משפט עצוב שמשאיר אותך ב... סליחה על הביטוי... חרא שלך. זה לא מדהים עד כמה נוח לנו ב"חרא" שלנו? עד כמה אנו מפחדים לעשות שינוי, אפילו שהוא שינוי לטובה. למה זה כל כך מפחיד? למה לא מגיע לנו משהו יותר טוב? האם זה בגלל שהנוחות הזו זה משהו מוכר, ידוע, בטוח?
2 תגובות:
יקירתי עדיין לא מאוחר להיות סופרת...זה תלוי רק בך יש לך כישרון עצום אז קדימה לעבודה...דף נייר ,עיפרון ומחדד שיהייה בהצלחה..אנחנו לאורך כל הדרך תומכים בך מהמישפחה האוהבת בלוס אנגלס
אהבתי את הגיגייך ביחס ל "נוח לי עם האכזבות" . אנחנו רואים את זה בכל מקום: אדם שנוח לו להישאר במקום עבודה שנוא או זוג שסוחב את החיים המשותפים שלו בכוח. אכן , נוח להיות ב"חרא" המוכר מאשר לשנות ואפילו לטובה כפי שאמרת. אז אני מאחלת לכל אחד ואחד שיקח את גורלו בידיים ולא יפחד לשנות.זה יכול לעשות רק טוב.
הוסף רשומת תגובה