מכתב לגופי

שלום גופי,

קודם כל אני רוצה להתנצל בפניך על כל השנים בהם לקחתי אותך כמובן מאליו, בהם לא ממש התייחסתי אליך ולא הקשבתי לך. אני רוצה להתנצל על כל השנים בהם האבסתי אותך ב-Junk Food, ולמרות שמדי פעם עברה במוחי מחשבה שזה לא בריא ואני עושה לך נזק, התעלמתי והמשכתי במלוא המרץ. אני רוצה להתנצל על כל השנים בהן עישנתי (2 קופסאות ליום) וכמה הקשיתי עליך לתפקד עם כל העשן הזה שהצטבר בריאות.

תמיד חשבתי שאני יותר חכמה ממך, שאני יודעת יותר טוב. אתה יודע... ככה זה כשצעירים... לא האמנתי שמשהו רע יכול לקרות לי. חשבתי שגיל 45-50 כל כך רחוק ויש לי עוד הרבה זמן. כל הקטע הבריאותי זה משהו של אנשים מבוגרים וזקנים - אצלי הכל עובד כמו שצריך.

כשהתחלתי לעשן בגיל 16, טעמן של הסיגריות הראשונות היה ממש מגעיל, אבל בכל זאת התעקשתי והמשכתי עד שהתמכרתי. כשהייתי מאביסה את עצמי באוכל, הרגשתי שאני מתפוצצת והיתה לי בחילה ובכל זאת התעקשתי והמשכתי לאכול. התעלמתי מכל הסימנים והאותות ששלחת לי. למזלי, רק מדבר אחד לא יכולתי להתעלם - כשניסיתי לשתות אלכוהול, לא רק שזה לא היה טעים, זה גם עשה לי בחילה נוראית ועל זה ויתרתי.

גופי היקר, אני רוצה להודות לך, מכל הלב, שהיית שם בשבילי לאורך השנים. תמכת בי למרות שאני זלזלתי בך, נתת לי אנרגיה כשהייתי צריכה וסבלת בשקט בשקט בלי לומר מילה למרות שפשוט התעללתי בך. לא נתתי לך את האנרגיה לה היית זקוק, לא טיפחתי אותך, לא הייתי מחוברת אליך וקשובה לך.

כנראה שהייתי צריכה להתבגר ולהחכים כדי להבין שלא הייתי הוגנת כלפיך ובעצם פגיעתי בך, פגעתי בעצמי. רק לאחרונה התחלתי באמת להקשיב לך ואתה, בדרכך העדינה עוררת אותי ואמרת לי שאני צריכה להתאפס ולקחת את עצמי בידיים לפני שהנזק יהיה גרוע יותר.

וזאת אכן עשיתי לפני 3.5 שנים כשהפסקתי לעשן ולפני שנתיים כשהצטרפתי לדיאטה קלאב. ואתה, גוף נפלא שלי, שיתפת פעולה, עודדת אותי, סמכת עלי ופרגנת לי. עשית אותי מאושרת ובריאה.

גופי, אני אוהבת אותך,
תודה