לימים התרחבה המשמעות המקורית של משפחה במובן של צאצאי בית אב אחד לקבוצה גדולה, המכילה כמה ראשי בית על חוג בני ביתם. כל אלה זכו לשם פמליא במשמעות של בני לוויה, שנספחים למישהו; פמליא הוזכרה כבר בספרות חז"ל: "המלך ופמליא שלו". בלשון חז"ל מצוי גם הניב "פמליא של מעלה" במשמעות חבורת שרים ונכבדים, ובעיקר ככינוי למלאכי שרת.
ברומא העתיקה נקרא האב pater או patronus, מכאן פטרון בלשון ימינו שמשמעו "תומך במישהו, אפוטרופוס". הגבר, אב המשפחה, היה היחיד שהייתה לו זכות לדבר בבית המשפט. הילד נקרא infans, שמשמעו "מי שאין לו זכות לדבר בבית משפט". בלטינית in פירושו בלתי ו-fans פירושו מדבר (הכוונה למשולל זכות דיבור). המילה הלטינית עברה לצרפתית, שם enfant מציין ילד, ומכאן גם הניבים enfant gate (ילד שובב) וכן enfant teribble (ילד מטריד ולעתים מבוגר המתנהג כך). אינפנטילי הוא ילדותי או בעל נטיות ילדותיות גם בגיל המבוגר. המילה מקורה באנגלית infantile.
המילה אבא היא ארמית. הא' שבסוף המילה היא תווית היידוע הארמית והיא מקבילה לה"א הידיעה בעברית. אין כל קשר אטימולוגי בין אב (שהוא ראש המשפחה) לבין חודש אב. מוצא שמו של החודש הוא בלשון האכדית, ובלשון זו המילה abu משמעה לפיד או אש, וקרובה למילה זו המילה אבוקה. בבבל העתיקה נהגו הבבלים הקדמונים להדליק בחודש זה בלילה לפידים לעילוי נשמות הנפטרים.
המשך יבוא...
תגובה 1:
בתור אוהבת שפות, במיוחד הלטיניות זה ממש מרתק לקרוא. אחד הדברים שהכי עושים לי את זה, זה להבין את שורשיה של המילה....זה ממש מרתק. מחכה להמשך.
הוסף רשומת תגובה