אבי האב או אבי האם קרוי בארמית סבא (ב' לא דגושה) וכך עברה המילה גם לעברית, אך שוגים רבים וקוראים בטעות סבא (ב' דגושה). בארמית מיידעים את המילה סב על-ידי הוספת א' בסוף המילה. המילה סב קרובה אל שיבה; איש שיבה הוא איש זקן ששיבה זרקה בראשו. במקורותינו מכונה יעקב אבינו "ישראל סבא". זהו גם הכינוי לעם ישראל בגלל היותו עם עתיק יומין. הסביון הוא צמח בר נפוץ מאד בארצנו. הוא בעל פרחים צהובים ופירות בעלי ציצית לבנה המתפזרת ברוח ומזכירה בצבעה סב - איש זקן, ומכאן שמו של הפרח.
המילה נכד ששורשה נ-כ-ד דומה במשמעות לשורש נ-ג-ד שמשמעו ללכת לפניו קדימה, למשוך הלאה. ואכן, הנכד הוא מי שהולך קדימה בעקבות הבת או הבן בתקופת חיי הסבתא או הסב. אגב, ההגדה קרויה כך כי היא נוצרה מאותו שורש (נ-ג-ד), שמשמעו למשוך, והיא נועדה למשוך את השומעים אותה. ואילו המילה נין נוצרה מהשורש נ-ו-ן, שמשמעו לשרוד, להתקיים, והכוונה היא לבן משפחה שזוכה לראות את אבי הסב (או הסבתא) או אם הסב (או הסתבא) ששורדים ומתקיימים וזוכים לראות את הנין.
באינטרנט מופץ דואר אלקטרוני מעניין שנושאו "מכתב לביטוח הלאומי", אך הוא עוסק למעשה בסבך משפחתי שאליו נקלע "כותב המכתב". להלן המכתב כמות שהוא:
"אני משה כהן, מתגורר ברחוב התאנה 27 ומציין בזאת את העובדות הבאות: לפני הרבה שנים התחתני מתוך אהבה עם אלמנה שהייתה לה ילדה בת 18. אחרי החתונה אבי בא לבקר כמה פעמים ופתאום התאהב בבתי החורגת והתחתן איתה ללא הסכמתי. כתוצאה מכך הפכה בתי החורגת לאמי החורגת, ואבי לחתן שלי. האישה של אבי (זאת אומרת בתי החורגת), שבו זמנית היא גם אמי החורגת, ילדה בן שהוא נכדי. מפני שאני בעלה של אימא של בתי החורגת, כך הבן הזה הוא גם אחי כבנו של אבי. בו זמנית, אשתי הפכה לסבתא מפני שהיא אימא של אשת אבי, וכך יוצא שאני נכד של אשתי. זמן קצר אחרי זה ילדה אשתי בן שהפך להיות גיס של אבי, אח חורג של אשת אבי וכך גם דודי. בני הוא גם אחיה של אמי החורגת, ודרך אמי החורגת הפכה אשתי לסבתא ואני לסבי שלי. לאור הדברים הנ"ל אני מבקש לדעת אם בני, שהוא גם דודי וגם גיס של אבי ואחיה של אמי אחורגת, זכאי לקבל קצת ילדים?"
תגובה 1:
התשובה למכתבו של מר כהן היא :"כן"....
הוסף רשומת תגובה