כל מי שמכיר אותי יודע שאם אפשר היה לשמור על אורח חיים בריא ולעשות דיאטה בלי פעילות גופנית, הייתי הראשונה להתייצב בתור של איפה שמוכרים את תרופת הפלא הזאת - גם אם אצטרך להגיע לקצה העולם.
לצערי, זה בלתי אפשרי ולכן אני עושה הליכות (משתדלת 4-5 פעמים בשבוע).
מכיוון שאני לא ממש משתגעת על הליכות, הורדתי ל-Ipod שלי שירים קצביים שנותנים לי אנרגיה ומעודדים אותי ללכת.
בהתחלה, כל מה שחשבתי עליו בזמן ההליכה היה: "מתי כבר אגיע לסוף המסלול ואוכל להסתובב חזרה הביתה?"; "כמה זמן אני כבר הולכת?"; "כמה זמן עוד נשאר לי ללכת?"; "לא כייף לי"; "אולי אני אסתובב עכשיו... אז הלכתי רק חצי שעה... זה יותר טוב מלא ללכת בכלל...".
כל המחשבות הללו גרעו מהנאת ההליכה ולא עודדו אותי כלל לצאת מהבית.
אבל, גיליתי להפתעתי שאם אני הולכת ולא חושבת על ההליכה בכלל, אלא מקשיבה לשירים ב-Ipod, מסתכלת על האנשים סביבי, על הים והשמש השוקעת, חושבת על מה אני הולכת לכתוב בבלוג שלי - הזמן עובר מאד מהר. אני מרימה את העיניים וכבר הגעתי לנמל יפו; ממשיכה ללכת והנה אני כבר מסתובבת בדרכי חזרה ואני כבר בחצי הדרך הביתה. וכשאני מגיעה הביתה, כולי מזיעה והרגליים קצת כואבות, תחושת ההישג מעצימה.
ההליכה, כמו הדיאטה, זה פשוט לעשות. לא לחשוב יותר מדי על המטרה ולאן רוצים להגיע. פשוט לעשות והעשייה כבר תביא אותנו למטרה.
2 תגובות:
מזדהה לחלוטין. יש לי רשימת שירים שנקראת "הליכה" ו "הליכה 2" . הם בנויים בצורה הדרגתית ורמת המקצב עולה ככל שהרשימה מתקדמת. זה מדהים כמה ששיר קיצבי מרים ומאיץ את הרגליים ואפילו עושה לי חשק לרקוד תוך כדי הליכה.
כמה שזה נכון. אני מרגישה לפעמים שבא לי לפזז לאורך הטיילת.
הוסף רשומת תגובה