כשהייתי קטנה וגרתי עם ההורים, ועוד הייתי בגיל הזה שהולכים עם ההורים לאירועים משפחתיים - לפני כל אירוע אמא שלי אמרה לי לא לאכול כי יהיה "מלא" אוכל באירוע.
המשפט הזה (וגם ההתנהגות הנלווית לו) הלכו איתי לאורך כל הדרך עד שהגעתי לדיאטה קלאב.
יש במדינה שלנו מין מסורת כזאת, שלפני אירוע לא אוכלים. אני לא יודעת מה קדם למה, אבל זה המצב. זה אפילו הגיע לדרגה כזו שאנשים שופטים אירוע לפי האוכל (הכמות, האיכות, המגוון). האוכל אפילו מאפיל על "איך נראתה הכלה".
נדמה כאילו האוכל נהייה המרכז והשליט בחיינו והכל סובב סביבו.
היום, כשאני הולכת לאירוע, אני כן אוכלת לפני, ואפילו לוקחת איתי אוכל נוסף. אני לא מוכנה יותר להיות נתונה לחסדי האוכל המוגש באירועים (אוכל לצמחונים כבר יש, אבל אוכל בריא ודיאטטי עדיין אין).
2 תגובות:
כל ארוע חריג: חתונה,בר מצווה, ברית שבו אני חייבת לקחת חלק ממלא אותי בחשש. אני מודה שהגעתי למצב שאני מסננת את הארועים שאליהם אני הולכת כדי לא ליפול.וכפי שציינת, לאילו שאני חייבת להגיע אני עוטפת את עצמי בתכנית ומנסה להגן על עצמי כמה שיותר. אני לא יכולה לשמוע את האנשים מסביב אומרים:"לא נורא, תאכלי רק היום, מותר לך" ...מרגיז אותי שהם מנסים לרפות את ידי ולתת לי מין לגיטימציה לאכילה לא מבוקרת.
הלו? זה הגוף שלי... אל תגידו לי מה לאכול ומה להכניס לתוכו. משום שבמידה ואפול ההרגשה הרעה תישאר אצלי ולא אצלכם.
כמה שאת צודקת... רק אנשים שמזלזלים בגוף שלהם מסוגלים להגיד משפט כזה.
הוסף רשומת תגובה