ניקיון

אתמול קניתי בגדים חדשים. האמת היא שלא תכננתי לקנות, זה פשוט קרה וזה עשה לי הרגשה מאד טובה. זה כזה כייף לקנות בגדים במידה קטנה יותר, להסתכל על עצמי במראה ולהנות ממה שאני רואה, להרגיש גאווה על ההישג שלי.

חזרתי הביתה ורציתי לתלות את הבגדים בארון. פתאום שמתי לב שאין לי ממש מקום והבנתי שזאת הזדמנות מצוינת לעשות סדר, להיפטר מבגדים ישנים שהם כבר גדולים ו/או שלא לבשתי הרבה זמן. מיד הבאתי את העגלה שאיתה אני עושה קניות בשוק, הצבתי אותה ליד הארון והשלכתי לתוכה את כל הבגדים שידעתי שאין סיכוי שאלבש אותם יותר.

אני לא הטיפוס שאוגר דברים. אני גם לא מאלה שאוהבות "פיציפקס", כך שאין לי בעיה להיפטר מדברים. אבל, בכל מה שקשור לבגדים תמיד חששתי להיפטר מהם. בכל פעם שחשבתי על לעשות סדר בארון עלו במוחי מחשבות של "אולי אני אעלה שוב במשקל ואז אצטרך שוב את הבגדים האלה וזה גם יחסוך לי כסף בקניית בגדים חדשים"; "שילמתי הרבה כסף על הבגד הזה, אולי מישהו מהמשפחה, חברים ירצה אתה זה"; "אין לי כוח להתעסק עם זה עכשיו... רק המחשבה על זה מעייפת אותי".

היום אני מבינה שהאחיזה בבגדים בעצם הפריעה לי, חסמה אותי וגרמה לי לדרוך במקום ולשמר את חוסר העשייה ואת חוסר ההצלחה. בעצם האמנתי שבעתיד אני לא אצליח וחוסר האמונה הזה בעצמי עיכב אותי ומנע ממני לממש את עצמי.

באותה דרך בה אני נפטרת מהבגדים שלי, אני מנסה להיפטר ממנהגים לא רצויים, ממחשבות לא חיוביות, מאמונות מכשילות, מאנשים לא מפרגנים, ובכך אני מפנה מקום לאמונה ולידיעה שמגיע לי טוב, שמגיע לי חדש, שמגיע לי...