יום חמישי, 17 בדצמבר 2009

מוטיבציה

כשמדברים על שינוי הרגלי אכילה, מדברים על משהו שצריך לעשות כל החיים. וכשאומרים לך שזה משהו שתצטרכי לעשות כל החיים - זה די מייאש. רובנו נשים שעובדות במשרה מלאה, סוחבות הריון של 9 חודשים (בדרך כלל יותר מפעם אחת), יולדות, מגדלות את הילדים, דואגות לבית ולבעל, עושות כל כך הרבה דברים במקביל, ולמרות שזה קשה, אנחנו עושות את זה. למרות שזה לכל החיים - אנחנו לא מתייאשות. אז למה כשזה מגיע לדיאטה ושינוי הרגלי אכילה זה הרבה יותר קשה וכמעט בלתי אפשרי?

אני חושבת שאחת הסיבות העיקריות לקושי הזה הוא שבכל שאר תחומי החיים שלנו לכל משימה יש התחלה ויש גם סוף. הריון אמנם נמשך 9 חודשים ולפעמים הוא לא קל, אבל בסופו נולד ילד וההריון מסתיים. גם הילדים גדלים ועוזבים את הבית ומקימים משפחות משלהם וכבר לא צריך להאכיל אותם, לקלח אותם ולעשות איתם שיעורים. גם הבעל, בתקווה, מתפתח...

לפרוייקט בעבודה יש מועד סיום. אפילו חנוכה מסתיים אחרי 8 ימים. גם דברים שחוזרים על עצמם בחיינו, שאנחנו עושות כל יום או פעם שבוע או פעם בחודש, נמשכים כמה דקות, כמה שעות או כמה ימים - אבל תמיד מסתיימים.

סיבה שנייה לקושי היא שבכל תחום אחר, אנחנו בדרך כלל עושות זאת למען מישהו אחר - הילדים, הבעל, הבוס, ההורים, החברים, השכנים והרבה יותר קל לנו לעשות למען האחר מאשר לעשות למעננו. אנחנו משקיעות כל כך הרבה אנרגיה בכל הדברים הללו וכשזה מגיע לעצמנו נגמר לנו הכוח. אנחנו עייפות, עצבניות, רוצות שיעזבו אותנו בשקט, רוצות לשכב על הספה מול הטלוויזיה, לנשנש משהו טעים, ושאף אחד לא יפריע לנו או יבוא בדרישות.

אז מאיפה משיגים את המוטיבציה כן לשנות הרגלי אכילה, כן לשמור על הבריאות, כן לרדת במשקל ולשמור על זה כל החיים?

אחד הדברים שעוזרים לי זה קבוצת התמיכה שלי, שמזכירה לי כל שבוע למה אני עושה את זה ומעניקה לי כוח לעוד שבוע של עשייה.

דבר שני זה לא להתעסק יותר מדי במספרים (גרמים וק"ג). להפנים שבעקבות שינוי הרגלי אכילה ואורח חיים, הק"ג ירדו, אבל זו לא המטרה העיקרית. המטרה העיקרית היא להפוך את אורח החיים הבריא למשהו מובן מאליו, משהו שלא צריך לחשוב עליו כל הזמן, חלק אינטגרלי מהחיים.

מעבר לזה יש כמה דברים שאני אומרת לעצמי כאשר יש לי הרהורי כפירה:

1. לא חבל לוותר על מה שהשגתי עד היום.
2. הפיתוי הזה, שמה זה בא לי עליו, לא שווה את זה.
3. אני מרגישה טוב ונראית טוב - איזה כייף!
4. החלפתי את המלתחה שלי כבר פעמיים - איזה כייף להיכנס לחנות בגדים ולקנות במידות "נורמליות".
5. כל הזמן מחמיאים לי.
6. אני כל כך גאה בעצמי.

ודבר אחרון, קניתי לי מגנט למקרר, משהו שוינסטון צ'רצ'יל אמר, שמאד עוזר לי:

שיהיה לכולנו בהצלחה.

תגובה 1:

פזית אמר/ה...

אהבתי את מה שכתבת, ואני לא מסכימה עם ההשוואה להריון ולידה. אולי התהליך הפיזי של ההריון נגמר, אבל התוצרת ,נשארת לכל החיים.... לעולם לעולם לא נפרדים ממנה.גם כשלא צריך להאכיל ולקלח, ישנם דברים הרבה יותר קשים מהפעולות הבסיסיות האילו.... לפעמים אני רוצה להאכיל ולקלח ולא לחשוב על התמודדויות יותר קשות. אז לדעתי אורח החיים הזה משול לפרי הבטן. לכל החיים....
ושיהיה בהצלחה .