אנשים טובים באמצע הדרך

כשאני הולכת לשוק הכרמל לעשות קניות אני תמיד מעבירה את שטרות הכסף לארנק המטבעות שלי כדי לא להיסחב עם התיק הגדול והכבד שלי. גם היום בבוקר עשיתי זאת. הוצאתי את כרטיס הרב-קו שלי מארנק המטבעות, שמתי בו את כרטיס האשראי שלי (על כל מקרה), את שטרות הכסף, את רשימת הקניות; נמרחתי בהרבה קרם הגנה, שמתי משקפי שמש וכובע, לקחתי את עגלת הקניות ויצאתי לדרכי שמחה וצוהלת.

התחנה הראשונה הייתה פלפלים צהובים ופלפלים אדומים (גמבה במחוזותינו). מילאתי שתי שקיות ונתתי למוכר לשקול אותם. הוא אמר 20 שקל. פתחתי את הארנק להוציא שטר של 20 שקל וחשכו עיני... היו בארנק רק 3 מטבעות של 10 אגורות, כרטיס אשראי ורשימת קניות.

וואיי, וואיי, וואיי.... הייתי בשוק! אף פעם לא קרה לי דבר כזה! איזו בושה!

מרוב שלא ידעתי מה לעשות, הבלבול והבושה שאלתי אותו אם הוא מקבל כרטיסי אשראי.

הוא הסתכל עלי במבט מלא רחמים ואמר לי: "גברת, זה בסדר. תקחי".

לקח לי כמה שניות להבין שהוא רוצה שאני אקח את שתי השקיות עם הפלפלים.

נאלמתי דום.

הוא שאל אותי כל כמה זמן אני מגיעה לשוק ואמרתי לו שאני מגיעה פעמיים בשבוע.

אחר כך הוא שאל איך קוראים לי ועניתי לו.

הוא שם את שתי השקיות בשקית ניילון גדולה יותר, הושיט לי אותה ואמר לי: "גברת, תהיי בריאה".

אמרתי תודה, שמתי את השקית בעגלה והלכתי.

בדרך הביתה הדמעות חנקו את גרוני.

הגעתי הביתה, פרקתי את הסחורה, אכלתי ארוחת ביניים, שמתי את השטרות ששכחתי בארנק ויצאתי שוב לשוק.

הגעתי אליו וחיכיתי כי היו אנשים בתור. עמדה לפני אשה שבחרה קלחי תירס ופתאום קלח תירס אחד נפל לה על הרצפה. בעל הבסטה ביקש ממנה להרים אותו והיא אמרה לו שזה מה שהיא תעשה אבל היא די התעצבנה עליו והתחיל ביניהם ויכוח. היא לא אהבה את הטון שבו הוא ביקש ממנה להרים את קלח התירס והוא לא הבין למה היא מתעצבנת וניסה להתלוצץ איתה בעניין. היא לא שיתפה פעולה.

אני חייבת להודות שאם לא היה קורה מה שקרה ביני ובין המוכר חצי שעה לפני כן, גם אני הייתי מתעצבנת עליו. אבל בגלל שקרה מה שקרה הבנתי שאפשר היה להתעצבן על הבקשה שלו ואפשר היה לקחת את זה למקום אחר, פחות עצבני.

בכל מקרה, בשעה שהאשה עמדה לידי, שילמתי לו את 20 השקלים שהייתי חייבת, שאלתי לשמו, לחצתי את ידו ואמרתי לו שהוא איש טוב. שאלתי אותו גם אם הוא חשב שאחזור ואשלם לו או שפשוט אעלם. הוא אמר שהוא ידע שאבוא לשלם. אני לא כל כך בטוחה.

בינתיים, האשה שהתעצבנה, הייתה עדה לכל השיחה שלנו ואחרי ששוב אמרתי לו שהוא איש טוב, היא הסתכלה עלי במבט כזה עקום של "היי, תגידי, את שפויה?!"

חפיף (זה שמו של בעל הבסטה) אולי מעצבן לפעמים, אבל היום בבוקר הוא עשה מעשה טוב שחימם את ליבי וגרם לי להאמין שיש אנשים טובים במקומות הכי בלתי צפויים.